Vayedaber

Simple Havroutah

Nazir

Daf 32a

וְאֶת אַחַד עָשָׂר.

Traduction

and the eleventh. It is a Torah edict that the consecration takes effect with regard to those two animals. Therefore, one cannot infer from this case that an erroneous act of consecration takes effect.

גְּמָ' מַנִּי מַתְנִיתִין? לָא רַבִּי יוֹסֵי וְלָא רַבָּנַן.

Traduction

GEMARA: The Gemara asks: Whose opinion is expressed in the mishna, when it rules that one whose request to dissolve his vow was rejected by a halakhic authority counts the duration of his naziriteship from the moment he took the vow, including the days on which he did not observe the halakhot of naziriteship in practice? The Gemara responds: It is neither the opinion of Rabbi Yosei, nor that of the Rabbis.

דְּתַנְיָא: מִי שֶׁנָּדַר וְעָבַר עַל נְזִירוּתוֹ — אֵין נִזְקָקִין לוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹנֶה בָּהֶן אִיסּוּר כַּיָּמִים שֶׁנָּהַג בָּהֶם הֶיתֵּר. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: דַּיּוֹ שְׁלֹשִׁים יוֹם.

Traduction

As it is taught in a baraita (Tosefta Nedarim 1:6): With regard to one who took a vow of naziriteship and later transgressed his vow of naziriteship by drinking wine, the halakhic authorities do not attend to his request to dissolve his vow, nor do they let him complete his term as a nazirite by sacrificing offerings, unless he counted, i.e., observed, days of the prohibitions of naziriteship for the same number of days in which he behaved with permissiveness concerning the restrictions of a nazirite. Only after he observes the prohibitions of naziriteship for the number of days that his observance lapsed will a halakhic authority hear his request for dissolution, or allow him to bring his offerings. Rabbi Yosei says: Thirty days is enough for him. He is required to observe additional days of naziriteship only if he transgressed his vow of naziriteship for thirty days or more.

Rachi non traduit

גמ' אא''כ נוהג בהן איסור כימים שנהג בהן היתר. שאם קיבל נזירותו סתם ועשה מהן בטהרה עשרה ימים ונטמא למתים ושתה יין עשרה ימים אחרים ואח''כ נשאל לחכם אין אומרים שאותן ימי איסור עולין לו מן המנין אלא עושה עוד כ' ימים בטהרה וכן נמי בנזירות מרובה:

רבי יוסי אומר. דין שלשים יום:

Tossefoth non traduit

דתניא מי שעבר על נזירותו כו'. כגון קיבל עליו נזירות מאה יום ושתה ביין [ס'] ימים ובא להביא קרבנותיו אין נזקקין לו להביא קרבנות נזירותו אלא א''כ מונה איסורן כלומר [ס'] יום כימים שנהג בהן היתר ששתה יין רבי יוסי אומר דיו בשלשים יום פר''י דהא דדיו [אם קנסי ליה] שלשים יום שאם נדר ק' יום ועבר [ס'] ימים לא קנסינן ליה לסתור הכל רק ל' יום ושלשים ימים יעלה למנין נזירות אע''פ ששתה בהן יין וה''ה בנזירות מועטת לרבי יוסי כגון אם נדר ל' ושתה בכולן יין יסתור הכל ואם שותה שני ימים יין צריך שימנה ימים אחרים בלא שתיית יין וה''ג אי רבנן קשיא נזירות מרובה פירוש אפי' מרובה [דבין] נזירות מרובה כמו ק' ימים ושתה [בהם] יין סותר הכל [ובין] נזירות מועטת כגון ל' יום ושתה ב' ימים צריך למנות ב' ימים אחרים ומתני' משמע דמונה [משעה] שנדר כלומר מקצת ימים שנדר שאינו סותר הכל אלא רק ל' יום ול' יום האחרים יעלו לו והיינו נמי כר' יוסי אבל בנזירות מועטת קשיא שאפי' לר' יוסי סותר כולו ובמתני' משמע שעולה לו למנין:

אִי רַבָּנַן, קַשְׁיָא נְזִירוּת מוּעֶטֶת. אִי רַבִּי יוֹסֵי, קַשְׁיָא נְזִירוּת מְרוּבָּה!

Traduction

The Gemara elaborates: Which of these opinions might correspond to that of the mishna? If it is that of the Rabbis, it is difficult with respect to a short naziriteship, i.e., a standard term of naziriteship, which lasts for thirty days. The Rabbis maintain that he cannot include all the days from the time he took the vow even if his naziriteship was short. They hold that he must add days corresponding to the days that he failed to observe the halakhot required of a nazirite. If it is that of Rabbi Yosei, although he agrees that one who transgresses his vow of naziriteship for a short period of less than thirty days need not add to his term, it is nevertheless difficult with regard to a lengthy naziriteship, as even Rabbi Yosei rules that in such a case the individual must observe naziriteship for additional days.

Rachi non traduit

מני מתניתין אי רבנן קשיא נזירות מועטת. דאילו במתני' תנן שימי איסור עולין לו מן המנין והכא תנינא דלא והאי דקאמר נזירות מועטת לאו דוקא דה''ה נמי לנזירות מרובה אלא איידי דלא מצי למיפרך מדרבי יוסי אלא מנזירות מרובה נקיט נמי לגבי רבנן נזירות מועטת:

אי רבי יוסי קשיא נזירות מרובה. דאילו במתני' תנן דאפי' קיבל עליו נזירות מרובה של מאה יום ועשה מהן. (עשרה) בטהרה (ועשרה) באיסור ואח''כ נשאל צריך להשלים לה עד מאה ואילו ר' יוסי אומר הכא דדיו ל' יום:

אִיבָּעֵית תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי, וְאִיבָּעֵית תֵּימָא רַבָּנַן. אִיבָּעֵית תֵּימָא רַבִּי יוֹסֵי: כָּאן בִּנְזִירוּת מְרוּבָּה, כָּאן בִּנְזִירוּת מוּעֶטֶת.

Traduction

The Gemara answers: If you wish, you can say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and if you wish, you can say it is in accordance with the opinion of the Rabbis. The Gemara explains: If you wish, you can say that the mishna is in accordance with Rabbi Yosei: Here, the baraita is speaking of a lengthy naziriteship; there, the mishna is referring to a short naziriteship. In other words, the mishna refers only to one who transgresses his vow of naziriteship for less than thirty days.

Rachi non traduit

איבעית תימא רבי יוסי. מתניתין בנזירות מרובה וברייתא בנזירות מועטת והכי קא''ל ר' יוסי לת''ק את אמרת דמונה בהן איסור כימים שנהג בהן היתר וימי איסור אין עולין לו מן המנין אומר אני דיו שלשים יום דימי איסור עולין לו מן המנין ואינו צריך למנות אלא משעה שנזר דאית ליה כתנא דמתני':

ואיבעית תימא כרבנן. ותתרגם מתניתין כעין ברייתא ואימא הכי מאי. משעה שנזר דקתני כמשעה שנזר יעשה בטהרה דימי איסור אין עולין לו מן המנין. [לישנא אחרינא] והכי תניא בתוספתא ר' יוסי אומר בד''א דינהוג איסור כימים שנהג בהן היתר בנזירות מועטת מיירי אבל בנזירות מרובה אם נזר מאה יום וזלזל נ' יום דיו שינהוג איסור שלשים וקיי''ל דכל בד''א אינו אלא לפרש כלומר דת''ק נמי דהיינו רבנן בנזירות מועטת קמיירי דינהוג איסור ומשום הכי קשיא להו נזירות מועטת דמתני' מיירי בין בנזירות מרובה בין בנזירות מועטת וקתני משעה שנזר ואי רבי יוסי כו' כדמפרש:

Tossefoth non traduit

איבעית אימא ר' יוסי בנזירות מרובה. מתני' בנזירות מרובה ושלשים יום סותר ול' יום יעלו לו למנין כמו בנזירות מועטת והא דקאמר ר' יוסי שיסתור הכל בנזירות מועטת ושתה בכולן יין דאז סותר כל שלשים יום אבל בנזירות מרובה מודה ר' יוסי דאין סותר הכל מדקאמר ר' יוסי דיו:

וְאִיבָּעֵית תֵּימָא רַבָּנַן: לָא תֵּימָא מִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר, אֶלָּא אֵימָא כְּמִשָּׁעָה שֶׁנָּזַר.

Traduction

And if you wish, you can say that the mishna follows the opinion of the Rabbis, by emending its wording: Do not say that he must observe naziriteship from the time that he vowed; rather, say: Like from the time that he vowed. That is, he must count his naziriteship corresponding to the time that has elapsed since he took his vow, exactly as stated by the Rabbis.

Tossefoth non traduit

ואי בעית אימא רבנן מאי [משעה] שנדר כמשעה שנדר ה''פ. מונה ימים של איסור דהיינו מאה ימים והוא שתה בכולן יין [וכן] בנזירות מועטת והכי משמע לישנא דמתני' מונה משעה שנדר חוזר ומונה כך וכך ימים שהיו משעה שנדר ועבר עליהן עתה [מונה] פעם אחרת משבא לפני חכמים וינהוג בהן איסור שתיית יין אבל ודאי אם קודם ששתה יין מנה מקצת נזירות אותם ימים אינו סותר אפי' לרבנן דשתיית יין מדרבנן בעלמא:

נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְהִתִּירוּהוּ וְכוּ'. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: מִדְּבֵית שַׁמַּאי נִשְׁמַע לִדְבֵית הִלֵּל. לָאו אָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי הֶקְדֵּשׁ בְּטָעוּת הָוֵי הֶקְדֵּשׁ, כֵּיוָן דְּאִיגַּלַּאי מִילְּתָא דְּלָאו שַׁפִּיר נָזַר — תֵּצֵא וְתִרְעֶה בָּעֵדֶר.

Traduction

§ The mishna taught that with regard to one who requested of the halakhic authorities and they dissolved the vow for him, and he had already separated an animal for a nazirite offering, it shall go out and graze among the flock. Rabbi Yirmeya said: From the ruling of Beit Shammai one can learn a halakha with regard to the opinion of Beit Hillel. Is it not the case that Beit Shammai say that an erroneous act of consecration is considered consecration, and yet once the matter is revealed that his vow of naziriteship was not right, i.e., it has been dissolved, the animal is considered non-sacred and shall go out and graze among the flock.

Rachi non traduit

א''ר ירמיה מדבית שמאי נשמע לבית הלל. דכי היכי דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש ה''נ אמרי בית הלל דתמורה בטעות דהויא תמורה דאף על גב דאמרי בית שמאי דהקדש בטעות הוי הקדש קאמרי נמי דהיכא דאיגלאי מילתא דלאו שפיר נדר ונשאל על נזירותו והותר ההיא בהמה שהפריש על אותו נזירות תצא ותרעה בעדר הואיל דמיתעקר עיקר נזירות:

Tossefoth non traduit

מתני' נשאל עליה. מתני' פירשתי לעיל:

א''ר ירמיה מדב''ש נשמע לב''ה. דקאמרי ב''ש הקדש [טעות הקדש וכיון] דמגליא מלתא דלאו שפיר נדר תצא ותרעה בעדר כדתנן במתניתין בהדיא א''ל ב''ה לב''ש אי אתם מודים בזה שהוא הקדש בטעות ותצא ותרעה בעדר לפי שנשאל לחכמים והתירו דלא הוי קבלה הלכך הקרבנות שהפריש לנזירות חולין הן כאדם שאומר זו לחטאת והוא אינו בר חטאת הכי נמי לב''ה אע''פ דאמרי דתמורה בטעות הוי תמורה בהא מודו ב''ה כדדרשינן מיהיה לרבות שוגג כמזיד:

לְבֵית הִלֵּל נָמֵי, אַף עַל גַּב דְּאָמְרִי תְּמוּרָה בְּטָעוּת הָוְיָא תְּמוּרָה — הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְעִיקַּר הֶקְדֵּשׁ. אֲבָל הֵיכָא דְּמִיתְעֲקַר עִיקַּר הֶקְדֵּשׁ — אִיתְעֲקַר נָמֵי תְּמוּרָה.

Traduction

Rabbi Yirmeya continues: According to the opinion of Beit Hillel as well, even though they say that a substitution of a consecrated animal for another performed in error is a valid substitute, this applies only when the initial consecration, i.e., the consecration of the first animal, is in effect, in which case a substitution can take place. However, in a situation where the initial consecration has been uprooted, i.e., a halakhic authority dissolved the vow pertaining to the first consecration, the first animal is no longer consecrated, and therefore the substitute is also uprooted, i.e., the animal remains non-sacred.

Rachi non traduit

הני מילי. דסבר לומר תמורת עולה ואמר תמורת שלמים אבל אם הפריש בהמה לצורך תמורת עולה וחזר ואמר הרי זו תמורת שלמים כיון דהפרישה ושוב טעה אגלאי מילתא דלאו שפיר המיר ולא הויא תמורה:

Tossefoth non traduit

ה''ג ה''מ כדאיתיה לעיקר אבל כי איתעקר לעיקר הקדש אתעקר נמי לתמורה ותצא התמורה לעדר. וה''פ כגון אם הקדיש בהמה לעולה והביא בהמה אחרת ואומר זו תמורת זו ונשאל לחכם על הראשונה והתירו החכם לומר שאינו עולה תצא גם התמורה לעדר והוי כאילו אומר זו תמורת זו על בהמת חולין:

אָמַר מָר: אִי אַתֶּם מוֹדִים שֶׁאִילּוּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי כּוּ'. אִיתְּמַר: מַעֲשֵׂר, רַב נַחְמָן אָמַר: טָעוּתוֹ, וְלֹא כַּוּוֹנָתוֹ. רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמְרִי: טָעוּתוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן כַּוּוֹנָתוֹ.

Traduction

§ The Master said in the mishna: Don’t you concede with regard to one who called the ninth animal: Tenth, that it is consecrated? It was stated that amora’im engaged in a dispute concerning this point. With regard to the animal tithe, Rav Naḥman said: It is consecrated in the above manner only if it resulted from his error, but not from his intentional declaration. If the owner was aware that it was the ninth animal and called it: Tenth, on purpose, his consecration is ineffective. Rav Ḥisda and Rabba bar Rav Huna say: His error consecrates the animal, and all the more so his intentional declaration, i.e., if he called the ninth or eleventh animals: Tenth, in full knowledge that they were not the tenth.

Rachi non traduit

אמר מר אי אתם מודים כו'. מתני' היא אבל לשון ירושלמי כך הוא:

Tossefoth non traduit

טעותו ולא כוונתו. דאי במתכוון קרא לתשיעי עשירי אינו מקודש:

רב חסדא אמר טעותו וכ''ש כוונתו. ומתני' דקתני מי שטעה כו' רבותא קאמר כ''ש כוונתו:

אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ טָעוּתוֹ וְלֹא כַּוּוֹנָתוֹ, דְּקָאָמְרִי בֵּית שַׁמַּאי לְבֵית הִלֵּל: אִי אַתֶּם מוֹדִים שֶׁאִילּוּ קָרָא לַתְּשִׁיעִי עֲשִׂירִי, וְלָעֲשִׂירִי תְּשִׁיעִי, וְלָאַחַד עָשָׂר עֲשִׂירִי, שֶׁשְּׁלָשְׁתָּן מְקוּדָּשִׁין? וְאִישְׁתִּיקוּ בֵּית הִלֵּל.

Traduction

Rava said to Rav Naḥman: According to your opinion, that you say it is only his error that consecrates the ninth animal and not his intentional declaration, consider that Beit Shammai said the following to Beit Hillel in the mishna as proof that erroneous consecration is valid: Don’t you concede that if he called the ninth: Tenth; the tenth: Ninth; and the eleventh: Tenth, that all three are consecrated? And Beit Hillel were silent in face of this question.

Rachi non traduit

טעותו ולא כוונתו. כשטעה וקרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי הוי הקדש אבל אם נתכוין לכך לא הוי הקדש (אבל מעשר דבחושבנא תליא מילתא בין בטעות בין בכוונה הוי קדוש):

ואישתיקו בית הלל. דלא מהדרי להו מגופיה דמילתא דלימרו להו מה למעשר לכך הקדישו בטעות דהוי הקדש:

Tossefoth non traduit

ואשתיקו להו ב''ה. לאו דוקא אשתיקו דהא השיבו להם גזירת הכתוב הוא אלא כלומר אשתיקו שלא השיבו להו סברא מיניה וביה אלא הביאו משנים עשר ושמיני לימא להו מהכא שאינו קדוש בכוונה כשאר הקדשות ולכך על כרחיה גזירת הכתוב היא:

לֵימְרוּ לְהוֹן: מָה לְמַעֲשֵׂר שֶׁכֵּן אֵינוֹ קָדוֹשׁ בְּכַוּוֹנָה.

Traduction

However, according to your opinion, let Beit Hillel say to Beit Shammai: While it is correct that an erroneous act of consecration takes effect with regard to animal tithe, one cannot learn the halakha of other types of consecration from there, as what is unique about tithe is that it is not consecrated if his declaration concerning the wrong animal was intentional, whereas other types of consecration are typically the result of a purposeful act. Since other types of consecration take effect with intent, an erroneous act of consecration is not considered consecration.

Rachi non traduit

שכן אינו קדוש בכוונה. שאם נתכוין על שלשתן להחליף ולקרותן בכך אינו הקדש תאמר בהקדש שיהא טעות הקדש שכן עיקר מעשה שלו אינו אלא בכוונה הואיל וכל מעשה שלו אינו אלא בכוונה לכך אין טעותו הקדש אלא מדלא קמהדרי להו הכי ש''מ דאית להו לב''ה דטעותו וכ''ש כוונתו וקשיא לרב נחמן:

אָמַר רַב שִׁימִי בַּר אָשֵׁי: הַיְינוּ טַעְמָא דְּלָא אָמְרִי לְהוֹן, דְּקַל וָחוֹמֶר הוּא: מָה מַעֲשֵׂר שֶׁאֵינוֹ קָדוֹשׁ בְּכַוּוֹנָה — קָדוֹשׁ בְּטָעוּת, הֶקְדֵּשׁ, שֶׁקָּדוֹשׁ בְּכַוּוֹנָה — לֹא כָּל שֶׁכֵּן?!

Traduction

Rav Shimi bar Ashi said: This is the reason that Beit Hillel did not say that answer to Beit Shammai, as one can argue in the opposite manner, by saying that it is an a fortiori inference: If tithe, which is not consecrated when he acts intentionally, is nevertheless consecrated if he acted erroneously; with regard to other types of consecration, which are consecrated intentionally, is it not all the more so that an act of erroneous consecration should render an item consecrated?

Rachi non traduit

אמר רב שימי. לעולם טעותו ולא כוונתו והאי דלא אמרו להון הכי דא''כ יפה כח לב''ש דקאמרי להו מה מעשר שאינו קדוש בכוונה קדוש בטעות הקדש כו' לא כ''ש:

Tossefoth non traduit

אמר רב שימי בר אשי מה דלא אמרי להון ב''ה אותה תשובה דא''כ הוו אמרי להון ב''ש לב''ה ומה מעשר שאינו קדוש (בהן) כמו הקדש להיות קדוש בכוונה אפ''ה חל בטעות הקדש לא כ''ש ולא היא הקדש בדעתיה דמריה תליא. כל זה מדברי רב שימי כלומר אין זה ק''ו טוב לקפח ב''ה דודאי הקדש בדעת ובכוונת הבעלים דאיש אשר יקדיש את ביתו אמר רחמנא מדעת ובכוונתו הלכך בטעות לא הוי הקדש [ומעשר] מגזירת הכתוב כמו שמראים ב''ה פנים במשנתנו מי''ב ושמיני ולא קשה לרב נחמן אמאי לא השיבו ב''ה מיניה וביה דאיכא למימר דב''ה חד מתרי טעמי נקט:

וְלָא הִיא, דְּהֶקְדֵּשׁ בְּדַעְתָּא דְמָרֵיהּ תְּלֵי.

Traduction

The Gemara rejects this argument: And this is not so, as this a fortiori inference is flawed, as consecration depends on the intention of the owner, and therefore it cannot apply when done in error. By contrast, the animal tithe is not consecrated through the intention of its owner but merely by counting, as every tenth animal is consecrated.

Rachi non traduit

ולא היא. דהאי ק''ו לא מצי למיהדר להו ב''ש:

דהקדש בדעתיה דמריה תלי. שאינו קדוש אלא בכוונה לדעת בעלים ולא בטעות בעלים אבל מעשר בחושבנא תלי קדוש אפי' בטעות ולעולם אימא לך מדלא מהדרי להו ב''ה לב''ש מה למעשר שכן אינו בכוונה דאית להו לב''ה דטעותו וכ''ש כוונתו וקשיא לרב נחמן:

מַתְנִי' מִי שֶׁנָּדַר בְּנָזִיר, וְהָלַךְ לְהָבִיא אֶת בְּהֶמְתּוֹ, וּמְצָאָהּ שֶׁנִּגְנְבָה. אִם עַד שֶׁלֹּא נִגְנְבָה בְּהֶמְתּוֹ נָזַר — הֲרֵי זֶה נָזִיר.

Traduction

MISHNA: With regard to one who took a vow of naziriteship and went to bring his animal which he set aside for his nazirite offering and discovered that it was stolen, and due to the need to separate an additional animal now regrets having taken his vow, if he took a vow of naziriteship before his animal was stolen, he is a nazirite, as a vow cannot be dissolved as the result of a later event.

Rachi non traduit

מתני' והלך להביא את בהמתו. שהפריש לנזירותו ומצאה שנגנבה:

אם עד שלא נגנבה בהמה נזר. אע''פ שעכשיו נגנבה ובא לפני חכם לפתוח לו ולומר אילו היית יודע שתגנב בהמתך מי היית נוזר ואמר לאו ה''ז נזיר שאין פותחין לאדם בנולד:

Tossefoth non traduit

מי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו. פירוש לקרבנותיו ומצא שנגנבה בהמתו ובא לחכם לשאול על נזירותו על ידי חרטה זו שאמר אילו הייתי יודע שבהמה עתידה ליגנב לא הייתי נודר שאין לי במה לקנות קרבנות אחרים אם עד שלא נגנבה הבהמה נדר בנזיר אע''פ שלסוף נגנבה לא יתירנו החכם ע''י חרטה זו לומר לו אילו היית יודע שסוף בהמתך ליגנב מי היית נודר שזהו נולד שנגנבה אחר קבלת הנדר ותנן בנדרים (דף סד.) [או] שהיה [משיא כו'] וכן ההוא דחורבן בהמ''ק בסמוך דהוי נולד ואם תאמר והא מדחשבינן בכל דוכתי פתח כי אמר ליה אדעת מה שנדר ואמאי והא נולד הוא שהרי לא היה בשעת נדר אותו פתח כמו גבי נגנבה ויש לומר בענינים שרגילין לבא אח''כ שפיר מסיק ליה אדעתיה בשעת הנדר וכי נדר דעתו היה שאם יבא עליו אחד מאלו הדברים שיתבטל נדרו וכדאמרינן בנדרים (דף כג.) רגילין אפיקורסים לצער רבנן אבל בנגנבה וכן חורבן נולד דלא שכיח ולא איבעי לאסוקי אדעתיה בשעת נדרו פן יחרב הבית ולכך גמר ונדר בלבו בכל ענין שיהיה נזיר ואפילו תגנב בהמתו לפי שסבור בלבו שלא תגנב ולכך אין פותחין לו בנולד זה:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source